שוק הנמל בתל אביב : Shuk Hanamal, Tel Aviv

כשאנשים שואלים אותי כמה זמן חייתי בניו יורק ואני עונה: "שנתיים פלוס", התגובות מעורבות. חלק מגיבים ב: "וואו, המון זמן!" וחלק מגיבים ב: "זה הכול?" כן, שנתיים זה עניין יחסי. שנתיים בניו יורק זה לא הרבה זמן בשביל להבין מה יש לעיר המטורפת הזו להציע. אבל שנתיים מחוץ לישראל, או לפחות השנתיים האחרונות מחוץ לישראל, נראות כמו עולם ומלואו. 
לפני שנתיים נפתח שוק האוכל בנמל תל אביב. הביקור הראשון שלי בשוק נקטע לאחר רבע שעה כשנשמעה הזעקה ומיד אחריה יירוט של כיפת ברזל מעל שמי תל אביב. ארזתי את עצמי ונסתי הביתה. לא נואשתי וחזרתי כמה ימים לאחר מכן. הפעם היה שקט ורגוע, אפילו מזג אויר חמים. 
מה עוד לא נאמר על שוק הנמל? המיקום - מדהים, על שפת הים. עבורי, כמעט כל דבר שנמצא על שפת הים הינו בעל פוטנציאל להיות מעולה (בחורה פשוטה בלי הרבה דרישות). הדוכנים - מגוון רחב של פירות וירקות טריים, לצד דגים, יינות, גבינות ומסעדות קטנות. מזגן בקיץ, חימום בחורף, מה עוד צריך?
השוק פתוח בכל יום למעט יום א, ובימי שישי מתארח במקום שוק האיכרים ומוסיף את מרכולתם של החקלאים לפסיטבל האוכל הצבעוני והטעים הזה.
 

 

http://shukhanamal.co.il/

מיפו לבית לחם : From Jaffa to Bethlehem

כמה מוזר זה להרגיש בבבית ולהרגיש זר, בו זמנית, במקום כל כך מוכר.
התפאורה מוכרת וידועה - הרחובות, השפה, המוסיקה, הטעמים - אני יכולה להתהלך פה בעיניים עצומות ולהגיע ליעדי מבלי לטעות.
ויחד עם זאת, אני אורחת לרגע, זרה במקום מוכר, כבר לא חלק מהנוף.
הרחובות שונים, האנשים שונים, הקצב אחר.

How strange it is to feel like an outsider in a familiar place, when I should feel at home.
Everything is well-known - the streets, the language, the music, the flavors - I can walk around here with my eyes closed and reach any destination without error.
And yet, I am a guest, a stranger, no longer a part of the landscape.

The streets are different, the people are different, the rhythm is different.